השימוש בשמפו במדינות אחרות החל בתחילת שנות ה-30. לפני השמפו, אנשים השתמשו בעיקר בסבון, חומר ניקוי ואבקת כביסה כדי לנקות את הקרקפת והשיער. מאוחר יותר נעשה שימוש בסבון שמן קוקוס להכנת שמפו נוזלי. עם זאת, לשמפו על בסיס-סבון היו חסרונות רבים, במיוחד במים קשים. סבונים העשויים מחומצות שומן אשלגן היו יוצרים משקעים דביקים כאשר הם נתקלו ביוני סידן ומגנזיום במים קשים, ומשאירים שאריות שקשה היה לשטוף מהשיער. יתר על כן, שמפו על בסיס-סבון השאיר את השיער דביק, עמום וקשה לסירוק.
בתחילת שנות ה-40, הוצגו שמפו מתחלב נוזלי ושמפו מתחלב שמנת העשויים מנתרן לאוריל סולפט. בהשוואה לסבון, לשמפו מספר יתרונות: עוצמת הקצפה וניקוי חזק יותר, הפקת קצף עשיר גם במים קשים; שטיפה קלה יותר מבלי להשאיר משקעים או שאריות מיותרות; ועדין יותר ממוצרי סבון.